טיפול למטפלים: למה חשוב שנתעקש על מרחב טיפולי משלנו?

בשנים האחרונות מגיעים אלי לטיפול לא מעט מטפלות ומטפלים.

אני אוהבת ללוות נשים וגברים מעולם הטיפול, כנראה משום שיש מראש תחושת שותפות וגם שפה מוכרת שמחברת. ועם זאת, זה לא תמיד פשוט. להיות מטפל לא מבטיח מראש תהליך "קל" או "מוצלח" כשאנחנו בעמדת המטופל.

הקושי לסמוך ולצאת מעמדת המטפל

כמטפלים אנחנו רגילים להיות בעמדת המטפל ולכן לפעמים קשה לנו להיות מטופלים. קשה לשחרר את השליטה, את ההשגחה על השעון, את המעקב אחרי מהלך הסשן.

זה קצת כמו צלם שלא אוהב להצטלם, נכון? פתאום הטיפול הוא אודותינו, פתאום אנחנו במרכז החדר והתהליך הוא אודותינו.

נוסף על כך, מאוד מאתגר ולא מובן מאליו עבורנו כמטפלים להניח בחדר את הפגיעות שלנו, לשאול שאלות על חיינו ועל העיסוק שלנו, ולבקש לעצמנו תמיכה ומרחב טיפולי.

הקושי לפנות זמן ומקום לתמיכה בעצמנו

לכאורה אנחנו יודעים עד כמה טיפול חשוב. עד כמה קריטי ה-Self Care שלנו. בפועל, לא תמיד קל לפנות לעצמנו את המרחב הזה. זה דורש תעדוף אמיתי, זה דורש לתת קדימות לעצמנו, להניח בצד את את הלו"ז העמוס, את המחויבויות ולבחור בנו.

באופן טבעי זו משימה שאנחנו משאירות בצד, מדחיינות או מתעדפות הרבה פחות, למרות שזה מאוד מהותי וחשוב לנו.

הקושי למצוא מטפלת מתאימה ומרחב בטוח דיו

כמטפלים, גם החיפוש אחר מטפלת או מטפל מחוץ למעגל שלנו הוא אתגר בפני עצמו. אנחנו רוצות ורוצים לוודא שזה באמת יהיה מרחב בטוח, ולפעמים לוקח לנו הרבה זמן למצוא מטפלת או מטפל שאינם מהמעגל שלנו, שנוכל לסמוך עליה או עליו מספיק כדי להתחיל תהליך ולהגיע לטיפול.

ההדרכה לא תמיד מספיקה

העבודה בקליניקה מזמנת לנו שיקופים, העברות והדהודים שלא תמיד אפשר לעבד לעומק בהדרכה מקצועית. לפעמים הנושאים שנוגעים בנו עולים דרך המטופלים, וזקוקים למקום אינטימי יותר של טיפול אישי.

המרחב הטיפולי מאפשר לנו לא רק להתבונן על התהליך הטיפולי באופן בו הוא פוגש אותנו, אלא גם לפגוש את עצמנו: את הכאב, את הכעס, את הביקורת, את השחיקה, את הבדידות, בתוך מרחב אמפתי ומאפשר.

אז למה זה כל כך חשוב?

כמטפלים אנחנו רגילים לתת. אבל אם לא נדאג גם לעצמנו, השחיקה והעומס יכבידו עלינו ויפגעו ביכולת שלנו להחזיק אחרים. טיפול אישי הוא מרחב מהותי שבו אפשר להניח, לפרום קשרים פנימיים, למצוא בהירות ותמיכה. להיות פחות בודדים בעיסוק בודד מאוד.

ההשפעה של המצב

השנתיים האחרונות, עם כל הכאב והאובדן, עם רמות הסטרס והמתח שאנחנו חיים בהן, משפיעות על כולנו. המלחמה, המציאות המורכבת והחרדה הקולקטיבית מחלחלות פנימה, גם לתוך חדר הטיפולים.

זה משהו שאנחנו חוות אישית, כבנות אדם במדינה הזו, כאמהות, כבנות זוג, והן מקצועית משום שהתכנים עולים והחוויות מורגשות בתהליכים טיפוליים. בעיני זה מעלה עומס רגשי נוסף, שמחייב אותנו, כמטפלות וכמטפלים, להיות מלווים ותומכים, אבל לזכור שגם אנחנו צריכים ליווי ותמיכה. דווקא במצב הנוכחי, מרחב טיפולי לעצמנו הוא תנאי כמעט הכרחי.

הזמנה לתהליך

אני מזמינה מטפלות ומטפלים, בתחילת הדרך או ותיקים, לתהליך עומק קשוב, לעיניים טובות, למרחב שבו אפשר להרפות, להניח את הדברים, לחקור ולשאול ובעיקר לקבל תמיכה.

הקליניקה שלי נמצאת בתל-אביב, בשכונת נחלת יצחק. אני משלבת פסיכותרפיה גופנית, התמקדות וקונסטלציה משפחתית, כולם כלים עדינים שיוצרים אפשרות לתנועה פנימית, ויסות והכרה. אלו כלים שמלווים לא רק את החיים האישיים אלא גם משתלבים חזרה בשפה הטיפולית שלך.

דווקא עכשיו, עם כל מה שאנחנו עוברות וחוות כאן, זה הזמן לבחור שלא לוותר על מרחב טיפולי לעצמנו.

מוזמנות ומוזמנים באהבה ❤️ קרן.