התמקדות וקונסטלציה משפחתית בתהליכי יצירה - תרגיל להמחשה

בפוסט הקודם כתבתי על תהליכי יצירה וכתיבה - על קשיים, אתגרים, רגשות, נושאים ודפוסים שעשויים לעלות תוך כדי התהליך. נוסף על כך, כתבתי על השדה של תהליך היצירה ועל הפרטים והנושאים שפועלים בו - היוצר.ת, היצירה, המערכת, כסף ומימון, דחייה וקבלה, אהבה ושייכות, תקיעות ותנועה, קצב וזמן. כתבתי על הדרך בה אני עובדת בקליניקה בתהליכי יצירה בשילוב התמקדות וקונסטלציה, וכיצד אנו יכולים לחקור יחד בהקשבה ונוכחות את כל מה שקורה בתהליך היצירה ולעבוד עם זה. בפוסט הזה אני רוצה להציע תרגיל חוויתי להמחשה.

התמקדות וקונסטלציה - הקדמה הכרחית

התמקדות וקונסטלציה הן שתי גישות שיותר קל לחוות מאשר להסביר, לכן התרגיל שאתן כאן הוא פשוט יחסית ונועד לתת מושג ראשוני איך עובדים עם התמקדות וקונסטלציה. לפני כן אסביר שבהתמקדות אנו עובדים פנימה והחוצה, לעומק ולרוחב - בודקים מה קורה בגוף, מה שלומנו כרגע, מה קורה אצלנו בחיים עכשיו, אילו חלקים מורגשים ומבקשים הכרה והקשבה מאיתנו. העבודה פנימה מאפשרת לנו להבין ולחקור דרך הגוף, ללמוד שיח של קבלה והכרה כלפי כל החלקים בנו - גם אלו שקשה לנו איתם (חלקים כועסים, שיפוטיים, איטיים), מתוך הבנה שכל חלק שמפעיל, אומר, שותק, נתקע, ממהר, מבקר, מבקש, רוצה - הוא חלק שרוצה בטובתנו מנקודת מבטו ועל כן נשאף להסכים לו להיות, לפגוש אותו, להכיר אותו ולהקשיב לנקודת מבטו על נושא, מערכת יחסים או על שלומנו. בקונסטלציה משפחתית אנחנו עובדים עם ייצוגים במרחב (במקרה שלנו: בחדר הטיפולים). באופן דומה להתמקדות אנחנו מנסים להניח את מה שאנחנו יודעים ולהרגיש מה קורה בגוף כשאנו עומדים על או מול ייצוג מסוים. בסשן קונסטלציה אנו חוקרים באמצעות ייצוגים מה קורה במערכת, מה קורה בחיינו בנושא מסוים ומה קרה בשושלת ממנה באנו שמשפיע וקשור. העבודה בחדר מתבצעת (אישית או קבוצתית) ע"י הנחת ייצוגים לאנשים ונושאים בחיינו, וע"י הקשבה וחקירה נוכחת שלהם באמצעות התבוננות על שדה התופעה, התנועה והאינטראקציה בין הייצוגים.

התרגיל הבא משלב התמקדות וקונסטלציה ותוכלו להתנסות בו לבד כדי לחוות, לחקור ולהרגיש דרכו מה קורה אצלכם כרגע בתהליך יצירה או כתיבה. התרגיל יכול להוות פתח לחקירה ובהירות בכל שלב של תהליך היצירה וניתן ליישם אותו גם לגבי נושא ממוקד בתהליך או מערכת יחסים מסוימת. לצורך התרגיל נצטרך חפצים או משהו שישמש אותנו לייצוגים. ייצוגים יכולים להיות חתיכות בד בצבע מסוים (בקליניקה אנו משתמשים בחתיכות לבד בצבעים שונים), צעצועים קטנים של הילדים, אבנים, חפצים בחדר או כריות, ועוד. בדרך כלל, הכי נגיש יהיה להשתמש בפתקים כמו פוסט-איט בכל מיני צבעים (אפשר גם חתיכות נייר לבנות כמובן). אם נשתמש בפתקים נוכל לרשום עליהם בכל פעם מי הייצוג או הנושא ומה שמו (אני, הספר, הקהל, חרדה, השראה, תקיעות, כסף, וכו').

התרגיל הולך כך:

1. נעצום עיניים ונרגיש רגע את הנשימה והגוף. נעשה זאת בלי לשנות כלום. נפנה תשומת לב לנקודות התמיכה - לרגליים שמונחות על הקרקע, לגב שנתמך מאחור, לידיים שמונחות היכן שמונחות.

2. נשאל רגע: "מה שלומי?" נמתין ונשים לב לכל מיני דברים שעולים. נפקח עיניים ונניח ייצוג שהוא אנחנו. אפשר לרשום על פתק "אני". נשים אותו איפשהו על שולחן מולנו או על הרצפה. נתבונן ונרגיש. אפשר לשים פתק לרגש או תחושה שעלו בי כששאלתי מה שלומי. למשל פתק ועליו כתוב "עמוסה" או "תקועה" או "חרדה". 3. ניקח ייצוג או פתק עבור היצירה: אפשר לכתוב "הקובץ" או "הספר" הוא "התסריט" או "הסרט" מה שעולה ומרגיש נכון. נניח את הייצוג של היצירה איפשהו באיזור של הייצוג שלנו ורק נרגיש איך זה. נשים לב איפה הנחנו אותו יחסית לייצוג שלנו - מלפנים? מאחור? קרוב? רחוק? נראה אם זה מרגיש נכון ונתקן בהתאם לתחושה, אם נרצה. למשל נוכל לקרב, להרחיק, להזיז קצת עד שזה ירגיש קצת יותר מדויק או קצת יותר נעים בגוף. סימן מהגוף יכול להיות הקלה, נשימה שנפתחת, או לחילופין כיווץ, כובד. 4. נשים יד על הייצוג שלנו ונראה מה שלומנו. נעשה זאת לאט. לאחר מכן, נשים יד על הייצוג של היצירה ונבדוק מה שלומה. נשים לב: מה מורגש במרחב בין הייצוגים, מה מורגש במערכת היחסים ביני ובין היצירה. מה כל ייצוג יכול לומר בקול, במשפט, לגבי החוויה שלו ומה שקורה כרגע. 5. כעת נוסיף למערכת ייצוג של "משאב". נבחר ייצוג או פתק, נקרא לו או נכתוב עליו "משאב". נניח משאב אחד עבורנו ומשאב אחד עבור היצירה. נעשה זאת בהדרגה ובקצב איטי ורק נרגיש איך זה. מה הצבע של המשאב? איך השדה מולנו מורגש כשהוא מצטרף? האם מורגש שינוי? הקלה או הכבדה? אנחנו לא חייבים לדעת מה המשאב שהנחנו. אין שום הכרח שנדע מהו. נוכל פשוט לכתוב "המשאב שלי" או "המשאב של היצירה". לפעמים עצם בחירת צבע או צורה עוזרים לנו לקבל מושג לגבי איכות המשאב ותחושה שלו במערכת ובגוף. 6. לאחר שהנחנו משאב נניח יד על המשאב ונרגיש בעיניים עצומות: איזה איכות יש לו? כמו מה הוא מרגיש? מה הוא מזכיר לנו? מה האיכויות שלו? מה הוא מאפשר או מכניס למערכת? ואיך זה מורגש בגוף.

7. נפקח עיניים ונתבונן על המערכת שמונחת לפנינו. אפשר לקום ולהתבונן מנקודות מבט שונות. אפשר להתרחק ולהתקרב ורק לבדוק איך זה משפיע, האם משהו משתנה? זהו, זה התרגיל. מוזמנים לשתף אותי איך זה היה עבורכם, או לשאול אם משהו לא הובן. בהצלחה!

צעצועים קטנים שאפשר להפוך לייצוגים