יש לך זמן ויש לך שירה - הפודקאסט החדש שלי באויר

בוקר אחד ביולי קמתי, התארגנתי, ירדתי במעלית, נכנסתי לרכב עם הטרולי החדש (והכבד) שלי. הייתי בדרכי לדרום תל-אביב. הגעתי לשכונה מוכרת, מצאתי חניה, השמש כבר הספיקה להלהיט מדרכות. גלגלי הטרולי קרקשו במורד הרחוב. אז מה אם כבר עשר, כל כך שקט שאני פחדתי להעיר ציפורים. ואז הגעתי. נעמדתי מול שער המתכת הירוק וכל האהבה הציפה אותי. נקשתי (נוקשים על מתכת? או שיש מילה אחרת?), חיכיתי, נקשתי שוב. אולי לא שמעו. ואז צעדים קלילים. ואז הדס הגיעה בקצב שהדס מגיעה. התחבקנו בקריאות אנחה. נכנסנו פנימה.

איך זה לחזור לסלון בו נכתבו כל כך הרבה מהשירים שלך?

איך זה לחזור לסלון בו ישבת במעגל עם עוד נשים יקרות שמאז הוציאו גם הן ספרי שירה?

איך זה לחבק את העורכת שלך כאילו לא עברו כמה שנים?

רק הרגע פיזרנו על הרצפה הזו ממש מלא שירים וסידרנו, כלומר, היא סידרה, את הנהנת בפליאה.

איך זה לחזור לכל זה בימים האלו? זו כמו לחתור.

זו חתירה כנגד. זו חתירה לעומק. זו חתירה למגע וקרבה.

זה לא היה מפגש רגיל בין עורכת לנערכת, כי באתי עם הטרולי הטורקיזי החדש (הכבד!) שלי. בטרולי היו שני מיקרופונים, שני סטים של אוזניות, שלל כבלים (מסובכים ומסתבכים), שתי משקולות אימתניות להחזיק חזק שהמיקרופונים לא יזוזו, ומכשיר הקלטה קטן אחד שמחבר הכל: עיניים, אזניים, פה, לב, בטן, מילים.

זו תקופה לא משהו בכלל ולא נוח בכלל להוציא דבר חדש החוצה.

זו תקופה הזויה להחליט שאת רוצה פודקאסט, למי נשאר זמן או קשב להקשיב? לכולם כבר יש שלושה.

זה לא בדיוק הפודקאסט הראשון שלי, אבל זה הראשון שהוא ממש שלי ורק שלי.

קוראים לו "יש לך זמן ויש לך שירה". כי דליה רביקוביץ'. את זה לא צריכה להסביר.

התחלתי את הפודקאסט עם הדס כי מכאן התחלתי. זה הכי קונסטלטיבי: לפני שאת יוצאת החוצה לעולם את חוזרת קודם הביתה לשושלת ממנה באת, לקחת אהבה, חיבור ותמיכה. צידה לדרך. אז הקלטנו. חתרנו וצללנו. צללנו יחד לאולטרא מרין, לעומק המים הכחולים, לשירה ועוד שירה ותהליכי עריכה ועוד שירה.

אשמח שתאזינו לנו. שיחה, שירה, עריכה, נחמה, קרבה ועוד שירה - זה מה שיש לי להניח כאן בימים האלה.

זה לא הרבה. זה כן הרבה. זה לא הרבה. זה כן הרבה.

ושימו עוקב בספוטיפיי להרגעת המגישה. ספרו לי איך היה, ושתפו אם בא לכן.

בהזדמנות זו תודה גדולה, ענקית, עצומה לגלית ושדי, מסטודיו ULPANINO, אשת סאונד, עורכת, מלאכית סאונד, אישה נדירה, מקצועית בטירוף וכה מרגיעה שבזכותה כל הציוד נרכש והפרקים הוקלטו וגם גלגלתי את הכבלים בדיוק כמו שהיא הראתה לי בהדרכה. גלית אחראית גם לפתיח הפודקאסט בעריכתה ובקולה.

תודה למי שיאזינו ותודה לדליה רביקוביץ.

אל הפודקאסט ~~~

היסטוריה של הפרט / דליה רביקוביץ

תֵּשַׁע מִילִים אָמַרְתִּי לְךָ

אַתָּה אָמַרְתָּ כָּכָה וְכָכָה

אַתָּה אָמַרְתָּ: יֵשׁ לָךְ יֶלֶד

יֵשׁ לָךְ זְמָן ויֵשׁ לָךְ שִׁירָה.

סוֹרְגֵי הַחַלּוֹן נֶחְרְתוּ בְּעוֹרִי

לֹא תַאֲמִין שֶׁעָבַרְתִּי אֶת זֶה.

מַמָּשׁ לֹא הָיִיתִי חַיֶבֶת

לַעֲמוֹד בְּזֶה בְּמוּבָן אֶנוֹשִׁי.

בְּי' בְּטֵבֵת הוּטַל הַמָּצוֹר

בְּי"ז תַּמּוּז הָבְקְעָה הָעִיר

בְּט' בְּאָב נֶחְרַב הַבַּיִת.

בְּכָל אֵלֶּה הָיִיתִי לְבָד. (מתוך "דליה רביקוביץ' - כל השירים")