רשימת קריאה לכיפור: ספרי השירה שאהבתי במיוחד בשנה החולפת (ופרוזה אחד לקינוח)
בפתח השנה העברית החדשה, ורגע לפני יום כיפור, הכנתי לכן כמה המלצות קריאה.
את הספרים שאיגדתי כאן אהבתי השנה במיוחד ומצאתי את עצמי חוזרת אליהם, מביאה מהם לסדנאות.
אלו ספרים שאני ממליצה בחום לקנות ולצלול לתוכם.
אם אתן חברות קהילה בקבוצת הוואטסאפ "יש לך זמן ויש לך שירה", אולי אתן כבר מכירות חלק מהספרים כאן שהיו בשלב זה או אחר "ספר השבוע".
זו כמובן לא רשימה ממצה, יצאו השנה עוד לא מעט ספרי שירה יפים, אבל הידקתי את הרשימה לספרים שנגעו בי ובלטו בעיני במיוחד.
נתחיל? יאללה.
ענת זכריה – "נחיה ונראה" (הוצאת מקום לשירה)
ענת זכריה היא אחת המשוררות המבריקות בעיני והיא גם מורה ועורכת נפלאה. אני רחוקה מלהיות אובייקטיבית, כי היא העורכת של ספר השירה השני שלי, אבל אני יכולה להבטיח שכל ספר שלה מתעלה עוד יותר ומלמד אותי לעומק על מהות השירה. בספרה החמישי שיצא לאחרונה ושמו "נחיה ונראה", זכריה כותבת בגוף שלישי נקבה. הספר בנוי כמהלך של פרגמנטים בשורות ארוכות שיש בהן התבוננות מהודקת, חכמה, וחדה על נשיות, גוף, יחסים, אבל, בדידות ועוד. זה ספר שאפשר לקרוא לו שירה ואפשר לקרוא לו פרוזה, אבל אי אפשר שלא להתפעל ממנו.
חמוטל שדות – "בלב הדברים יש חתך" (הוצאת לוקוס, בעריכת ד"ר מיה טבת דיין)
הנה ספר שאי אפשר לרוות ממנו ורוצות עוד ועוד. בעיני זה אחד מספרי הביכורים הבשלים, החכמים והמרגשים שקראתי בשנים האחרונות. זכיתי בחמוטל כחברה ומה שאכתוב כאן אמרתי גם בהשקה המופלאה של הספר שלה, אז תדעו שזה ספר שאני שמחה להמליץ עליו שוב ושוב, לגמרי בצדק.
בספר היפה הזה שדות מקיפה את השירה בתנועה שבין חיים למוות ובחזרה לחיים. יש בשירים שפע ויש בהם הידוק, יש בהם הרבה חוכמה ונדיבות, ואף מילה אינה מיותרת. הקול הפואטי שלה רוחש ורוגש, נע בבטחה גם כשהכל לא בטוח, בשורות ארוכות נושמות ובדיוק לשוני יוצא דופן. זה ספר שנוגע בכאב ובתשוקה שלו לעבור דרך החיים ודרך הכתיבה. יש בו רעב לחיות, לגעת, לכתוב, לאהוב, וכל שיר בו הוא קפסולה פועמת.
זה גם אחד הספרים המושלמים לקנות כמתנה לחברה טובה או למישהי שאתן ממש אוהבות.
דליה סיני – "דובים ישנים" (הוצאת קתרזיס, בעריכת אלון ארד)
אחד מספרי השירה החשובים שיצאו כאן השנה ובכלל הוא הספר "דובים ישנים" של דליה סיני. בספר הזה סיני מתעלה, משתכללת ומתבלטת בשירה שלה. הספר מתבונן במבט ישיר, מורכב וסבוך אל עומק הטראומה, אל כאבי הילדות,וגם על חיי היומיום של התבגרות נשית, תשוקה וגוף. יש בשירה של סיני שילוב של חדות וכנות נדירה לצד הומור ואירוניה והספר הזה מטפל בצורה מרשימה ומאוד לא בנאלית בנושאים כמו טראומה, נשיות ודימוי גוף, ילדות ובגרות, אהבה ובדידות. הדבר הבולט בספר הוא מעשה השירה: השליטה של סיני במצלול, במוסיקליות, בדימויים ובמהלך השירי יצרו ספר לא קל, אבל מרהיב בעוצמתו ומומלץ מאוד לקריאה.
תמרה חלוצי – "שמיים חסרים" (הוצאת התחנה, בעריכת הדס גלעד)
יש ספרי ביכורים בשירה שאמנם הם ספרי ביכורים אבל אפשר מיד להרגיש שמדובר בכותבת ותיקה, בוגרת, יודעת שירה. לספר של תמרה חיכיתי כמה וכמה שנים כי הכרתי את תמרה כמשוררת וכסופרת גם. רק אחרי שהספר הגיע אלי הבנתי כמה הוא בשל וכמה הוא טוב. חלוצי מתבוננת בעומק החיים במבט חד-רך, פגיע-עוצמתי, בעומק שאין לו תחליף. השירים נעים מתוך הניסיון להיחלץ מפצע הילדות מתוך ההכרח להתבונן על מערכות היחסים שלנו לאור הילדות ומתוך צמא גדול למצוא שייכות, אינטימיות ואהבה. חלוצי היא בעיני משוררת מובחנת מאוד, חכמה ועשירה בשירה שלה, ובנוסף לכל אלו היא עשתה מעשה אמיץ ולא שגרתי והוא להוציא ספר שירה ארוך עם יותר מ-100 שירים. צלילת עומק ממלאת השראה מובטחת.
דנה גולדברג – "לנצח, עד הבוקר" (הוצאת לוקוס, בעריכת הדס גלעד)
ספר השירה השלישי של המשוררת והקולנוענית דנה גולדברג הוא ספר יפהפה, אינטימי וייחודי כל כך. הספר מורכב ברובו משירי אהבה לאהובתה של המשוררת והוא נכתב מאז אוקטובר 2023 ומתקדם עם המלחמה. זו שירה מלאת מוסיקה, נוטפת עדינות ואהבה. את הספר מלווים גם רישומים עדינים ויפים של מרב שין בן-אלון.
יקיר בן-משה – "למתוח את עורקי הבוקר" (הקיבוץ המאוחד, בעריכת ארז שוייצר)
ספר שירה שישי ליקיר בן-משה, משורר, עורך, מנחה סדנאות כתיבה ומנהל בית ביאליק בתל אביב. כמו בספרו הקודם "שריקת שומר הלילה" גם בספר זה בן-משה ממשיך להראות לנו את אינסוף היופי שיש בשירה בפרוזה, בשירה בשורות ארוכות. תנופת השירים מדוושת, רצה, ואז שוהה, מתבוננת, חוצה דרך נופי הרכיבה, נופי העיר והנוף הפנימי של הבית: גוף, התבגרות, אבהות, זוגיות, אהבה. הספר שופע רפרנסים מוסיקליים ותרבותיים והוא עשיר באהבה שלו לחיים, לשירה, לעברית, לתל-אביב, לחיי משפחה.
רינה ז'אן ברוך – "כשמתי חשבתי עלייך" (הוצאת פרדס)
הבטחתי המלצת פרוזה אחת לקינוח. אז הנה היא.
ספר פרוזה שנהניתי ממנו כל כך השנה הוא ספרה של רינה ז'אן ברוך, סופרת, עורכת וחוקרת ספרות. הספר מאגד סיפורים קצרים ונובלה אחת, ויש לא מעט מוטיבים וקווי עלילה שמחברים את הסיפורים יחד. במרכז הסיפורים נשים שמחפשות גאולה או מוצא, שמתמודדות עם סבך הבדידות ומערכות היחסים בחייהן. זה ספר שנהוג לקטלג אותו כספרות "ספקולטיבית" אבל המילה ספקולטיבית תמיד מרחיקה אותי מספרים אז אגיד שיש בספר מוטיבים בדיוניים, מיסטיים, דיסטופיים שמשתלבים בצורה יפה וחכמה כל כך בעלילה ומייצרים חוויה פנימית וחיצונית של מציאות בין מציאויות. הכתיבה של ז'אן ברוך עשירה, פואטית, מלאה ברפרנסים מוסיקליים וספרותיים שאהבתי במיוחד. ספר מצוין ומומלץ ממש.
לרכישת הספר
זהו לפעם הזו. יש לכן כאן שפע המלצות טובות ואני מזמינה אתכן (ואתכם) לכתוב לי מה אהבתן, מה רכשתן, מה תקראו בכיפור או בכלל השנה. אם אתן עוד לא בקבוצת הוואטסאפ "יש לך זמן ויש לך שירה":
ואם בא לכן להתחיל שנה בהשראת שירה וכתיבה הנה סדנאות שאפתח אחרי החגים בואו לכתוב איתי:
שנה טובה וחתימה טובה, קרן.
תגובות