למה אני מתגעגעת בימים אלו?

למה אני מתגעגעת?

לאדמה.

לתחושת השפע כשהיא רוויה ודחוסה.

לבטחון העמוק שיש בה.

לתמיכה, להחזקה.

אני מתגעגעת לעצים.

לשורשים עמוקים ורחבים,

למגע הבוטח בגזע,

לזריעת הזרעים ואיסוף הפירות מהאדמה,

להשתרשות פנימית מטה

ופריחה מרהיבה החוצה, למעלה, לצדדים.

אני מתגעגעת לנהר.

לשפע המים ותנועתם קדימה,

להתרגשות שיש בגאות ובסחף,

ליכולת לסמוך על התנועה והתהליך

שיביאו אותי לשם -

ליצירה, לנביעה, לרוויה עמוקה.

אני מתגעגעת ליער כולו.

שיהיה לי כמו בית לחזור אליו,

שיקבל אותי אליו בשתיקה, ללא תנאים,

שאוכל לשהות בו, לעצור,

או ללכת מבלי להצטרך להגיע.

אני מתגעגעת לשביל שלי.

לדרך אישית שנסללת כל הזמן,

לוודאות וידיעה שאני בדרך הנכונה

שאני במקום הנכון.

אני מתגעגעת לשמש.

לחום עוטף ומנחם,

לניצוץ,

לבעירה מלאת חיים.

לנוכחות אנושית.

ליד טובה ומבט מאשר,

לחווית קשר עמוקה,

לתחושה שאני לא לבד,

שאני נראית ונאהבת כמו שאני,

ולעצמי.

אני מתגעגעת לרוח.

רוח עדינה ומרגיעה,

שמביאה איתה שקט ושלווה,

למנוחה והשלמה,

שאני מספיק טובה, שאני ראויה,

שאני מביאה ריפוי, נוכחות, אהבה וערך

לאנשים בחיי,

למטופלים שאני מלווה.

אני מתגעגעת לכל אלו,

ולעוד.

למה מתגעגעים מטופלות ומטופלים בקליניקה?

לכל אותם הדברים.

לדברים האלה בדיוק.

וכך אנחנו נעים במקביל,

גם ביחד, גם לבד -

געגוע פוגש געגוע,

תהליך פוגש תהליך.

#נוכחות #מסע #יער #טיפול #ליווירגשי