כשחשיבה חיובית הופכת להשתקה של רגשות שליליים

אני רוצה לדבר על חשיבה חיובית.

או יותר נכון להתעכב על הגבול הדק שמעבר לו חשיבה חיובית עשויה לחטוא בהדחקה או השתקה של רגשות שליליים.

אני מוצאת המון מתנות בחשיבה חיובית. נחשפתי לעולם הזה לראשונה דרך ספרים והרצאות של לואיז היי המופלאה. הספרים שלה ליוו אותי בתקופות משמעותיות. וגם האנרגיה הטובה שלה.

למשל אני אוהבת ממש את ההצהרה הזו שלה:

"All is well. Everything is working out for my highest good. Out of this situation only good will come. I am safe.

ובעברית:

"הכל בסדר. הכל עובד לטובתי הגבוהה ביותר. רק טוב ייצא מהמצב הזה. אני בטוחה ומוגנת".

אז הרבה מדובר בעשורים האחרונים בשבחה של חשיבה חיובית, יש המון מחקרים מהשנים האחרונות בנושא פסיכולוגיה חיובית, והשפעתה על האושר, הרווחה והבריאות שלנו - פיזית ונפשית.

לחשוב חיובי זה מושג פופולרי, לפעמים שחוק, בחלקנו הוא מעורר התנגדות בגלל פרשנות לא נכונה, אבל בבסיסה, חשיבה חיובית היא היכולת להאמין בטוב. להחזיק בבטן, בראש ובלב את האמונה והידיעה שהטוב והשפע קיימים ונגישים לנו, שכוונות הזולת טובות, שיהיה טוב.

חשיבה חיובית ביישום שלילי

אני חושבת שחשיבה חיובית היא מסע, היא סוג של תרגול מתמשך.

זו שפה מרחיבה שפותחת עולם שלם. אני פוגשת בדרכי הרבה אנשים שמאמינים ומשתדלים ליישם חשיבה, עשייה ושפה חיובית - למדתי ואני עדיין לומדת מהם המון.

הענין הוא שלפעמים באופן אנושי למדי אנחנו נוטים להקצין או ליישם בצורה יותר מדי אדוקה.

לפעמים אנחנו מפרשים חשיבה חיובית כציווי להדחיק רגשות שליליים.

זה קורה כשאנחנו נוהגים באיזו נחרצות כמעט משתיקה או מאלימה בשם החשיבה החיובית - כמו מסר חד משמעי שמגיע עם הרבה סימני קריאה.

חוויתי את זה לא פעם בעצמי, ואני פוגשת נשים שחוות גם הן מהסביבה את המסר ש"צריך" לחשוב חיובי, את המשוואה ש-"חייבים!!!! לחשוב חיובי, או ש..."

בעיני משוואות ואקסיומות נחרצות כאלה עשויות להיות מציפות מאוד. זה מעורר תסכול וסתירה וזה ההיפך מחיובי.

בואו ננסה להרגיש בגוף משפטים ומסרים כמו:

"תחשבי רק מחשבות טובות"

"תחשוב טוב, יהיה טוב!"

"אם תחשבי על הגרוע מכל זה יקרה"

"הכל לטובה"

"את חייבת לשחרר!"

מה קורה לך בגוף מול משפטים כאלה?

בשבילי זה חונק. מדחיק. לא מקדם.

אני לא יכולה להיות חיובית תמיד, בכל רגע, בכל תנאי. זה לא אנושי ולא טבעי, אי אפשר לנשום לתוך זה.

גם למי שמתמיד ומאמין בזה בכל ליבו, חשיבה חיובית אינה משהו שאפשר ליישם כל יום כל היום.

וחשוב לי מאוד לומר גם: יש בציווי הזה משהו מאוד מאשים. הסאב-טקסט הוא שאם לא חשבתי חיובי בעצמי גרמתי לכל הקושי הזה. במו ידיי החרבתי. כי חשבתי על הגרוע מכל ואולי בגלל זה זה קרה. כי לא חשבתי טוב אז לא נהיה טוב.

זו חוויה פנימית מאוד קשה ומכריעה לשאת לא רק את הקושי אלא גם את האשמה על כך שאני עושה הכל יותר גרוע...שזה בגללי.

לא הכל בסדר

חייבים לומר את זה בקול: לא תמיד הכל בסדר.

לא תמיד קל לנו להאמין שיהיה טוב. שיהיה בסדר. יש ימים שהכל לא בסדר. שנדמה שהכל יהיה רע. יש תקופות שלמות כאלו אפילו.

ולא משנה אם אובייקטיבית קורה משהו נוראי או שזה סובייקטיבי לגמרי – לפעמים אני לא רואה את הטוב בכל דבר, את נקודת המוצא, את התקווה.

וגם כשאנחנו ביום טוב, גם כשאני הכי חיובית בעולם – חיים בי קולות של קושי, של כאב, של פחד. קולות של ביקורת ודאגה שמנסים לדבר אלי, הם שם.

השתקת קולות "שליליים"

אז לפעמים נוצר מן מצב כזה שבשם החשיבה החיובית אנחנו משתיקים קולות ורגשות "שליליים". אנחנו מבטלים אותם בתוכנו, מתעלמים מהם, מסיטים פוקוס ומבט, משננים מנטרות חיוביות.

וכשמנסים להעלים, לחנוק, להסיט, להתעלם, להדחיק כאב, קושי, ביקורת או פחד – הם סוערים עוד יותר. הקולות והחלקים הפנימיים בתוכנו הם כמו ילד קטן שלא מקבל תשומת לב. כשאנו לא שומעים ולא מקשיבים לקולות בתוכנו הם צועקים יותר חזק. מפחידים יותר, מבלבלים עוד יותר. נסערים עוד יותר בתוכנו.

לפני כמה שנים ישבתי עם חברה בעיצומו של יום רע במיוחד עבורי. הצפתי במילים פחדים עמוקים וחרדה מסוג מה יהיה. היא מיד הזדעקה והפצירה בי, ממקום אוהב ומרצון לעזור אני יודעת בכל ליבי: "שלא תעזי לדבר ככה, אל תגידי את זה בכלל! את חייבת לחשוב חיובי!"

וזה נכון, הייתי פסימית במיוחד באותו יום. דיברו מתוכי פחד, בלבול, חרדה וחוסר תקווה. לא ראיתי איך משהו מסתדר ואיך יהיה בסדר.

אבל ברגע שהפצירו בי להשתיק את המחשבות השליליות - מה קרה בתוכי?

הרגשתי חנק. הרגשתי הצפה עוד יותר גדולה. הרגשתי שלא מבינים אותי ולא מקשיבים לי.

חברתי הטובה היתה שם בשבילי במלוא ההתכוונות והנוכחות, אבל נפער פער ביננו. היא רצתה לעזור ואני רק הרגשתי יותר לבד.

"לא קרה כלום"

גם עם ילדים אנחנו לפעמים עושים את זה. מלמדים אותם לחנוק ולבלוע כאב או בכי, להשתיק אכזבה או פחד, במקום לתת לזה מקום להיות.

"לא קרה כלום".

"אין לך ממה לפחד".

"מה שיוצא אני מרוצה".

לפני כמה שנים טיילתי עם בן זוגי בצפון. עלינו את המסלול להר ארבל. לצידנו טיפסו אב ובן. הוא היה בערך בן 9, אני מנחשת. ניכר היה שהילד עייף. הוא בכה שכואבת לו הרגל. האב מידי החל לחזור ולומר שוב ושוב בטון נוזף ונחרץ: "אין כאב ברגליים! אין כאב ברגליים!"

וככל שהילד בכה כך הוא המשיך לומר לו בתקיפות: "אין כאב ברגליים!"

אבל היה כאב ברגליים. היה. הוא הרגיש אותו בגוף.

הוא ביטא אותו בקול.

אני זוכרת איך הלב שלי התכווץ כששמעתי את המשפט הזה שוב ושוב.

חשבתי איך בוודאי נוספו אצל הילד הזה באותו רגע מלבד הכאבים ברגליים גם כאב חד בלב וגוש מתעצם בגרון.

לעשות מקום למה שעולה - עבודה עם קולות ורגשות בביוסינתזה והתמקדות

הקשר הוא שבשביל לחשוב "חיובי" אנחנו לא צריכים להשתיק את ה"שלילי".

הבסיס של העבודה הטיפולית שלי הוא לקבל את כל הקולות בתוכי, לעשות להם מקום ולא לתייג אותם כ"חיובי" או "שלילי".

בביוסינתזה (ובפסיכותרפיה גופנית בכלל) אנחנו עוזרים למטופל לחוש את הרגשות שלו ואת הביטוי שלהם בגוף. לעשות מקום בגוף לכל הרגשות, התחושות והמחשבות שעולים.

בעבודה בקליניקה אני רוצה לתת מקום לכל מה שעולה. לכל רגש, אמונה, מחשבה או תחושה. לעודד את המטופלת לתת להם מקום, ייצוג, מרחב להיות כמו שהם.

וכך אנחנו בוחנות ביחד - איפה זה בגוף? מה רוצה לקרות? מה מבקש להיות? איזו תמיכה ואיזה משאב יעזרו לנו שם?

בעבודה עם התמקדות הדיאלוג עם הקולות הפנימיים שלנו והרחבת הנוכחות כדי להכיל אותם ולהקשיב להם מעמיקה עוד יותר בדיאלוג הפנימי בגוף.

בהתמקדות אנחנו עושים את אותו מרחב לכל מה שעולה, מקשיבים לכל חלק בנו ואומרים לו שאנחנו רואים אותו. מנסים לבסס אמון, לצעוד לקראתו לאט, ליצור קשר ודיאלוג. הוא שם, הוא חלק מאיתנו. הוא חלק טוב ולא "שלילי".

ה"שלילי" רוצה טוב עבורי

אחת השאלות הכי מחברות ומרגשות עם בעבודה בהתמקדות היא "מה החלק הזה רוצה עבורי?"

והנה דוגמא לחשיבה חיובית במיטבה – בהתמקדות אנחנו מניחים שכל קול או חלק בתוכי רוצים משהו טוב עבורי.

גם ביקורת קשה, כן. גם פסימיות או זעם. גם ייאוש עמוק. כל אחד רוצה משהו טוב עבורי מנקודת מבטו.

בתהליך ההתמקדות, בתהליך הטיפולי, בכניסה פנימה לגוף, אנחנו עושים מקום למחשבה שלילית, לחלק שכואב לו, שלא רוצה לעשות. נותנים לקושי, ביקורת או כאב, הזדמנות לבטא ולסמוך עלינו מתוך ידיעה עמוקה שהחלק הזה שם דואג לנו. פוחד מפני משהו, מנסה להגן עלינו מפני איזה דבר שאולי יקרה.

בשורה התחתונה: לעשות מקום לרגשות וחלקים כאבים או ביקורתיים זה לא מבטל חשיבה חיובית, זה לא במקום חשיבה חיובית, זה לפני הכל.

לעשות מקום, לתת לגיטימציה לכל מה שאני מרגישה.

מותר לך

מותר לך להרגיש הכל. מותר לך לחשוב שיהיה רע. מותר לך לחוש עצב נוראי. מותר לך ליפול לתוך ייאוש.

אנחנו יכולים לתרגל חשיבה ושפה חיובית מבלי להדחיק ולחנוק בפנים את כל מה שעולה ויש לו גוון לא כל כך חיובי או אופטימי.

ואם יש משהו שחוויתי גם כן "על בשרי", זה שאם נעשה מקום גם לחלקים "השליליים" בנו ונדבר איתם, נגלה שהם לא שליליים כמו שחשבנו - יש להם מסר, הם זקוקים להקשבה והכרה, הם רוצים להגיד לנו משהו. הם לטובתנו.

ואחרי שראינו אותם והקשבנו להם? הם צועקים פחות חזק. הם מקשיבים בעצמם לחלקים אחרים.

הם חווים הקלה ויוצרים הקלה.

משהו משתחרר ומרפה. יש מקום לנשימה. יש מקום לתנועה. יש חריץ אור לאופטימיות.

אז חשיבה חיובית - כן בהחלט, אבל לא בדרך של הדחקת קולות אחרים.

איך להיות שם בשביל האחר בלי לבטל רגשות

ויש עוד משהו להתבונן עליו כשעולה קושי. מה הצורך של אותו אדם?

כשאנחנו מקשיבים ותומכים ביקרים לנו - בואו נבדוק מה מתאים למי שעומד מולנו, בואו נשאל רגע מה הוא צריך עכשיו?

נשאל את עצמנו - האם עשינו מקום גם לחלקים הלא כל כך חיוביים שבו? האם הקשבנו לו באמת?

הקשבה אין פירושה לפתור את הצרות של האחר. הקשבה היא נוכחות כנה.

כשמישהו אהוב עלינו כואב או חווה קושי - רוב הסיכויים שהוא זקוק להקשבה שלנו יותר מאשר להרצאה פרונטלית. הוא זקוק להקשבה ואמפטיה.

טיפ להקשבה אמפטית

בפעם הבאה שעומד מולנו אדם אהוב או חברה יקרה, ועובר עליהם יום רע במיוחד, אפשר לנסות להקשיב ולומר רק כך:

"אני רואה כמה קשה לך".

"אני שומעת כמה את מבולבלת / מוצפת/ מתוסכלת / עצובה".

"זה בטח ממש לא קל"

ואפשר לשאול – "איך תרצי שאהיה פה בשבילך?"

קחו את הזמן לבדוק רגע איך זה מרגיש לשמוע משפטים כאלה כשהכי רע וקשה ומציף - איך זה מרגיש בגוף?

לי זה מרגיש כמו הקלה. אני יכולה לנשום.

זה מרגיש שרואים אותי. מקשיבים לי.

אין לי פתרון לכלום, אבל אני לא לבד.

וזה כל כך הרבה...

ואם יש לנו פתרון מצוין או משהו מניסיון חיינו לתרום, אפשר לבדוק אם מתאים ולשאול - "תרצי שאספר לך קצת מה עוזר לי?"

"תרצה אולי שאמליץ לך על ספר שממש עזר לי?"

ממליצה לנסות.

וממליצה לחקור עוד על אמפטיה והקשבה.

כמה הם נחוצים לכולנו.

ואגב, אצלנו בגן אומרים:

"מה שיוצא, לפעמים אני מרוצה ולפעמים לא כל כך..."

תודה שקראתם,

קרן

קרן

#התמקדות #ביוסינתזה #חשיבהחיובית