לאחרונה עלתה לנטפליקס העונה השניה של הסדרה הטורקית "האני האחרת". הסדרה מלווה שלוש חברות טובות בעליות ובמורדות של החיים, בהתמודדות עם משברים, אהבות, אכזבות, מחלות ואובדן. במרכז העלילה: חברות, מערכות יחסים וטראומה בינדורית. אמנם זו סדרה שאפשר בקלות לקרוא לה "קיטשית", עם ארומה מובחנת של טלנובלה טורקית קלאסית, אך גם למי שאינו חובב הז'אנר היא מהנה וסוחפת ושווה לראות אותה.
בעיני, הסיבה הכי טובה לצפות בסדרה היא שזו סדרה שמניחה בלב המיינסטרים את השושלת שלנו, את נושא ההעברה הבינדורית של טראומה ודפוסים, ולא פחות מהפכני מכך - את עבודת הריפוי של הקונסטלציה המשפחתית.
מה זה קונסטלציה משפחתית?
הקונסטלציה המשפחתית היא גישה שפותחה בשנות ה-80 ע"י ברט הלינגר ומאז ממשיכה להתפתח בעולם ובארץ. הלינגר שילב בגישה שפיתח אלמנטים מפסיכואנליזה, גשטלט, ועבודה קבוצתית שמאנית טקסית שבטית (שמקורה בשבט הזולו בעיקר). גישת הקונסטלציה המשפחתית נועדה להחזיר את הסדר הטבעי ולהביא ריפוי למערכת ולשושלת ממנה באנו ואליה אנו משתייכים. מערכת יכולה להיות משפחה, ארגון, לאום, חברה, והיא יכולה להיות גם מערכת פנימית יותר כגון: נושא שמפעיל אותי, פרויקט או יצירה, מערכת יחסים, גוף, אני כמערכת בעולם ועוד. הקונסטלציה המשפחתית הקלאסית עובדת בפורמט קבוצתי, עם מנחה, מונחה ונציגים. הנציגים מייצגים אנשים, חלקים, דמויות, רגשות או נושאים במערכת שאותה חוקרים. כיום יש לגישה פיתוחים ויישומים רבים בעולם ובישראל, ובארץ יש רבים שעובדים איתה הן בסשנים קבוצתיים קלאסיים והן בעבודה פרטנית בקליניקה, אחד על אחד.
איך זה עובד? על מה מתבססת הקונסטלציה המשפחתית?
זה עובד בערך ככה: מנחה ומונחה נכנסים לחדר ואיתם נכנסים הנציגים.
הנציגים לא מכירים לרוב את המונחה ולא תמיד מכירים זה את זה, הם גם לא יודעים מראש את מי או את מה הם ייצגו בסשן. הנציגים הם לרוב מתנדבים מנוסים בייצוג בקונסטלציה.
המונחה הוא מי שהזמין את הסשן הקבוצתי בנושא מסוים כגון: קושי בזוגיות, תחושת תקיעות, דפוס או תחושה שחוזרים בחיים, מערכת יחסים מאתגרת, קושי בהגשמה, בעיה בריאותית ועוד…
בתחילת הסשן המנחה מבקש מהמונחה להציג את נושא הקונסטלציה ולהגיד כמה מילים. אין צורך בהמון פרטים, ואפשר גם בלי פרטים בכלל משום שהם לא נחוצים לנו לסשן ולפעמים מה שאנחנו "יודעים" דווקא יפריע או יגביל את הקונסטלציה. לאחר הצגת הנושא המנחה פונה לנציגים לבדוק מה שלומם, איך הם הגיעו לכאן היום ומה עולה בהם באופן כללי ביום שעבר עליהם (הכל כבר קשור לקונסטלציה) או בקשר לנושא שהוצג.
לאחר מכן המונחה יתבקש לבחור כמה בדים ראשוניים - לעצמו, לנושא, לבן הזוג, או מישהו שמעורב, ומכאן תתחיל הקונסטלציה להתנהל כמעט מעצמה. מה יקרה בסשן? אנחנו אף פעם לא יודעים מראש. אנחנו יודעים שהייצוגים יגיבו אחד לשני, יעלו תחושות ורגשות, המנחה ישאל ויחקור יחד איתם ובמשך כמעט שעתיים יתרחש איזה מהלך בחדר שכמעט תמיד ייראה לנו מוזר ולא קשור אבל בסוף כל סשן תהיה איזו בהירות, יתאפשר את סדר ותתאפשר הכרה בין הדמויות.
במהלך השנים השתתפתי בעשרות קונסטלציות קבוצתיות ואני יכולה לומר שאני אף פעם לא יודעת מראש את מי אייצג ומה יעלה שם. כמעט בכל סשן בו ייצגתי או נכחתי ישנו שלב ארוך שהכל נראה סבוך ותקוע, כאילו לעולם לא ישתפר,אך בסופו של כל סשן תמיד יש איזו תחושת הקלה, תחושת חסד ממש ופליאה מהכח של השדה שנע לעבר ריפוי והכרה. הקונסטלציה המשפחתית היא חוויתית ומרגישה כמעט כמו "כישוף" משום שהיא תמיד מפתיעה, תמיד מפעימה ומרתקת כל כך.
טוב, מהמם, אבל איך זה עובד באמת?
אם נבקש לפרוס ולפרט את העקרונות עליהם מבוססת העבודה בקונסטלציה משפחתית מערכתית הרי שישנם כמה אלמנטים ומונחי בסיס בבסיס הגישה וביניהם:
עבודה עם העברה מרחבית
זהו פיתוח של מונחי היסוד העברה והעברה נגדית שמרחיב את שדה ההעברה כך שיכלול את כל מה שיש במערכת של המונחה באותו נושא: תחושות, רגשות, אינטראקציות, דפוסים ועוד. בזכות אלמנטים של הזדהות והדהוד הנציגים או הייצוגים בחדר מעבירים לנו את מה שקורה במערכת היחסים, בנושא שנחקר, בשושלת של המונחה ובחוויה הרגשית, סומאטית של כל המעורבים במערכת.
עבודה פנומנולוגית - שדה התופעות
אלמנט מרכזי נוסף בעבודה בקונסטלציה משפחתית היא עבודה פנומנולוגית. אנחנו מניחים ייצוגים בחדר או ממנים נציגים ונותנים לשדה לפעול, לתחושות ורגשות לעלות דרך הגוף, לאינטראקציות להתבטא במרחב - כדי לייצר תנועה בחדר ובמערכת ולאפשר למערכת הזדמנות לעבד נושא לא מדובר או לנוע להכרה וריפוי. אנו עושים זאת ללא שיפוט, ידיעה מראש, ציפייה או אג'נדה מסוימת.
זה נשמע כמעט בלתי אפשרי משום שיש לנו אג'נדה להביא הקלה לקושי בנושא מסוים, אך במהלך העבודה עצמה אנו מנסים ככל שניתן לתת לשדה לעבוד ולקחת אותנו מבלי לדעת לאן או מבלי ליצמד לכיוון ותוצאה מסוימת (גם אם התוצאה הרצויה הכללית היא הכרה והקלה).
עבודה עם ייצוגים ונציגים
בקונסטלציה אנו עושות עבודה מערכתית באמצעות נציגים, שהם לרוב מתנדבים שמנוסים בייצוג. במקרה של עבודה בקליניקה אנו עושות שימוש בייצוגים כגון: בדים, צעצועים, אבנים, ועוד, כך שהמערכת, השושלת או הנושא שחוקרים מקבל ייצוג רחב בחדר ומקום להכרה, לקבלה ולעבודת ריפוי. דרך הנציגים או הייצוגים אנו יכולים לחקור את התחושות, הרגשות, הכאבים, הצרכים ולהניע את המערכת לאינטראקציה, לתנועה, להכרה וריפוי.
העברה בין-דורית וריפוי בין-דורי
העבודה הקונסטלטיבית פותחת פתח לריפוי במובן הרחב ביותר שלו משום שהשדה עובד לעומק ולרוחב. לעומק - הכוונה לעומק הפצעים והטראומות בשושלת כפי שהתרחשו בעבר וכפי שמשפיעים עלינו עד היום, ולרוחב - הכוונה להדהוד רחב ומערכתי של הריפוי שמשפיע על כל תחומי חייו של המטופל וגם על משפחתו, המשך השושלת, וגורמים אחרים במערכת. בדרך זו נוכל להביא הקלה מסוימת, הכרה או ריפוי גם אם מקור הפצע בדורות קודמים אצל בני משפחה שכבר אינם בחיים - ההקלה והריפוי מחלחלים תמיד לאורך הדורות וכמו שהטראומה משפיעה עד היום כך ההכרה והריפוי שנביא ישפיעו על אלו בשושלת שחיים כיום (ועל המשך השושלת).
אחת הדוגמאות הנפוצות יכולה להיות הפלה או מוות מוקדם של ילד שלא עובדו, לא דוברו ולא הוזכרו, אך עשויים להדהד בשושלת דורות קדימה ולהשפיע עמוקות באופן שקשה לנו לקשר אחורה משום שלא חשבנו על השושלת כמקור לכאב או בכלל לא ידענו מה קרה. בסשן של קונסטלציה משפחתית נוכל לגשת לאובדן, לתת לו הכרה, לתת הכרה בכאב לגורמים שהיו מעורבים ובכך להביא הקלה למערכת כולה.
כללי השושלת - הסדר הטבעי של האהבה
הקונסטלציה המשפחתית ארגנה למעשה את הכללים הטבעיים שפועלים בכל משפחה ובכל שושלת. במרכז אלו נמצא "הסדר הטבעי של האהבה", הכוונה היא לעיקרון המרכזי לפיו הורה תומך בילד, שושלת תומכת בהמשכיות שלה, וכך האהבה זורמת מדור לדור. כשיש טראומה, נידוי או אובדן בשושלת, משהו בזרימת האהבה מופרע ונתקע, לפעמים כיוון הזרימה מתהפך (ילד תומך בהורה ולא מתפנה לחייו), וכך מהדהדות הלאה לאורך הדורות טראומות, דפוסים, כאבים סמויים ועוד. כל אלו ישפיעו עלינו בתחושת השייכות, ביכולת לאהוב, למצוא את דרכנו ומקומנו בעולם ולממש את עצמנו.
בדוגמא הקלאסית ביותר: אם היה בשושלת בן משפחה שנודה והורחק כי עשה דבר שאינו מתקבל במשפחה, פצע ההרחקה והניכור יהדהד קדימה ויתבטא אצל אדם בשושלת היום, בהווה, שיחוש בתת המודע שלו נאמנות לאותו אדם שהורחק. הנאמנות למי שהורחק ונודה עשויה להתבטא בתחושה של מי שחי היום של ניכור, שוני, קושי להשתייך, קושי להיות חלק ממסגרת, למצוא זוגיות, לתפקד, להגשים ועוד.
הכרה וריפוי - להשיב את הסדר הטבעי של הדברים
הנחת היסוד שלנו היא שכל מה שמתבטא כאן ועכשיו, כל מה שעבר אלינו מהשושלת ומעלה קושי - מבקש מאיתנו תשומת לב, מבקש הכרה וריפוי. דפוסים ואתגרים מופיעים בחיינו כי זו דרכם לבקש ריפוי שלא התאפשר בדורות הקודמים. ישנם דפוסים ונושאים שיאתגרו ויעלו קשיים גם בדורות שאחרינו, אלא אם נעצור, נכיר בהם, נקשיב להם ונאפשר להם תנועה של הכרה וריפוי.
זו למעשה המטרה המרכזית בעבודה בקונסטלציה משפחתית - להשיב את הסדר הטבעי למערכת ולהביא ריפוי והכרה לכאבים, טראומות, לנושאים ולאנשים בשושלת. חשוב לומר שאת ההכרה והריפוי אנחנו שואפים לתת לכל חברי המערכת והמשפחה, בין אם הם בחיים ובין אם לאו.
מאחר שהקונסטלציה עובדת באמצעות נציגים, הריפוי שקורה בסשן, כאן ועכשיו, משפיע על השושלת בעבר, בהווה ובעתיד. קשה לעתים לקלוט את המימד הרחב הזה, אבל כשמתנסים בסשן או שניים או שלושה (בעיקר בסשן קבוצתי קלאסי) אפשר לראות איך אובדן, אלימות או טראומה שהתרחשו בעבר (למשל: שואה, הגירה, נידוי, בגידה, אלימות במשפחה) יכולים לקבל ריפוי עצום כאן ועכשיו ולהשפיע לעומק, מעבר למילים, על כל השושלת מאז ואילך, אחורה וגם קדימה.
משפטי הכרה וריפוי
כדי לתת הכרה ולאפשר ריפוי, ובכדי להשיב את הסדר הטבעי של האהבה במשפחה ובמערכת, הקונסטלציה המשפחתית עושה שימוש במשפטי הכרה מגוונים ומאוד עוצמתיים. השימוש במשפטי הכרה אינו "אוטומטי" או מכאני והמנחה ישלב אותם בהתאם לצורך ובהתאם למה שמתרחש בחדר, בעיקר לקראת סגירה של נושאים וסגירה של סשן.
משפטי ההכרה בקונסטלציה משפחתית עברו התפתחות והתרחבות עם השנים ויש להם כח מרגש לחולל המון בתוך סשן אחד. כדוגמא למשפטים מוכרים ונפוצים בסשן של קונסטלציה משפחתית אתן שני משפטים שנאמרים בין הורה לילד באמצעות הנציגים בחדר:
1. הורה אומר לילד: "אני אמא שלך, אני נתתי לך חיים" / ילד אומר להורה: "את אמא שלי, את נתת לי חיים"
משפט כזה עשוי להיראות מלאכותי או סתום משום שהוא מובן מאליו אולי, אבל יש בו נקודת מוצא של הכרה בסדר של השושלת: ההורה נתן לנו חיים, אנחנו כאן בזכותו. גם אם הקשר בין ההורה לילד בעייתי, מנוכר או פוגעני, זוהי עמדת הבסיס. הן ההורה והן הילד יגידו את המשפט הזה, ורק אחרי כן אפשר להמשיך להכרה וריפוי באמצעות משפטים אחרים. זה לא אומר שנתעלם מהקושי או מפגיעה שהיתה, להיפך, אנחנו נשתמש במשפטים אחרים כדי לתת לה הכרה ולהנכיח אותה בקשר, אבל לרוב בכל זאת נשתמש במשפט הזה אם אפשר משום שהוא עוזר להשיב סדר למערכת ולתת לכל פרט בה את מקומו.
2. הורה אומר לילד: "אני משחרר אותך לחיים: קח ממני את מה שאתה צריך, השאר אצלי את מה שאתה לא צריך"
זהו משפט נפוץ ומלא כח משום שהוא משחרר את הילד ממטען ואחריות שהוא נשא בלי לדעת, אחריות שהשושלת שמה עליו או שהוא לקח על עצמו באופן לא מודע. גם באמצעות המשפט הזה אנחנו "עושים סדר" ומחזירים לשושלת אחריות או נושא שנשאנו עבורה, לא תמיד לטובתנו. כשנחזיר את האחריות והמטען למי שזה שייך לו, נוכל לחזור ולקחת את האהבה, את המשאבים שדרושים לנו מהשושלת כדי להמשיך בחיינו ולחיות חיים טובים.
דוגמאות למשפטים נוספים שעושים בהם שימוש:
- "אני רואה עכשיו שפגעתי בך, שנפגעת"
- "אני רואה עכשיו שלא יכולתי לתת לך מה שהיית צריכה"
- "את היית קודם / אתה הגעת לפני (משפט שאומרים לאישה ראשונה, לאח בכור וכו')"
- "אני רואה עכשיו שנשאת את האשמה שלי / האחריות שלי במקומי"
-"תודה על כל הטוב שהיה בינינו"
קונסטלציה משפחתית - על המסך ומחוצה לו: בעבודה קבוצתית ובקליניקה
בסדרה "האני האחרת" אנחנו מקבלים דוגמאות נפלאות לעבודת קונסטלציה משפחתית מערכתית ביישום הקלאסי שלה - עבודה קבוצתית עם מנחה, מונחה וייצוגים. הסשנים המוצגים בסדרה שונים מעט מאופן העבודה הנפוץ יותר בארץ ומביאים גישת עבודה שהיא יותר ממוקדת. זה כמובן עובד ועובר באופן מצוין בפרק של סדרה בטלוויזיה, ויכול לעבוד לא פחות טוב בסשן ממוקד מחוץ לטלוויזיה.
המנחה בסדרה, זמאן, לא נותן לייצוגים מידע היסטורי או מידע על "בעיות" או דפוסים, אלא ממנה ייצוג אחד למונחה ומשם מתחילה העבודה באופן חופשי ואינטואיטיבי שנאמן מאוד לשדה התופעה ולהעברה מרחבית.
במציאות, בסשנים בארץ, מורכבות הסשן ואורכו ייקבעו לרוב לפי מספר הענפים שנפתח - מספר הייצוגים, הנושאים והגורמים בשושלת אליהם נתרחב ואותם נחקור בחדר. רוב המנחים בארץ עובדים בקונסטלציה משפחתית קבוצתית קלאסית שהיא לרוב רחבה יותר ממה שמוצג בסדרה. אנחנו יכולים להתחיל מנציגים למונחה והוריו ומשם להתרחב לצד המשפחתי של סבתא מצד אמא או סבא מצד אבא ולפעמים אף במקביל.
כפי שתיארתי קצת בהתחלה, בכל סשן קבוצתי קלאסי של קונסטלציה משפחתית ישנו מונחה שבוחר נושא לחקירה ולעבודה (או לא בוחר נושא כלל ונותן לשדה לדבר), ישנו המנחה שמנווט ומנחה את הנציגים והסשן בעדינות, בחוסר שיפוטיות וכמה שניתן, בלי אג'נדה וציפיות וישנם הנציגים שנעים, מרגישים, מדברים ומקיימים אינטראקציה זה עם זו בחדר.
במהלך הסשן המנחה מציג שאלות למונחים, בעיקר שאלות שקשורות לתחושות כרגע: מה עולה בהם בגוף כרגע? איך הם מרגישים בתוכם? איך הם מרגישים או כלפי ייצוגים אחרים בחדר? וכו'. המנחה יפנה למונחה מדי פעם כדי לשאול שאלות לגבי השושלת: מהיכן הגיעו, מי היו סבא וסבתא, שאלות לגבי טראומות, מוות, הפלות, פרידות ועוד. המנחה שואל מעט שאלות, בעיקר כדי לדעת איך להמשיך ולנווט בין הענפים השונים שנפתחים (ענפים - נושאים ואנשים שמתרחבים ומוצגים בחדר) ואיך לכוון להכרה וריפוי בנושאים כואבים שעולים בחדר - בגידה, נידוי, הפלה, אלימות, שואה, הגירה, ועוד.
כאשר מונחה מגיע עם נושא מסוים, למשל: בעיות בזוגיות, מחלה, קושי של אחד הילדים, קושי בין בני משפחה, תקיעות בקריירה או במימוש עצמי, הוא נכנס לחדר עם הנושא, משתף מעט פרטים (או בלי פרטים בכלל), ומשם הסשן מתחיל ולאט לאט מקבל חיים משלו.
רוב העבודה, כמעט כולה, למעשה, נעשית ע"י הנציגים והמנחה. במהלך סשן קבוצתי הנציגים יתנהגו, ירגישו ויגידו דברים אחד לשני, תוך שהמנחה חוקר איתם את התנועה בחדר, את מערכות היחסים, את הכאבים והפצעים שעולים ומכוון להכרה וריפוי ככל שניתן. בסיום הסשן המנחה בוחר אם להכניס את המונחה לעמוד במקום הייצוג שלו לצורך הסגירה או לסגור את הסשן באמצעות הנציגים ומשפטי הכרה ריפוי.
כמי שעברה לא מעט סשנים קבוצתיים כמונחית ועוד הרבה סשנים כנציגה, אגיד שזה יכול להיות מאוד עמוק ואף מציף (או מנתק) לעתים לראות את המערכת שלנו, את הקשיים, האינטראקציות והמעורבים בחיינו מקבלים חיים משלהם בחדר: מתבטאים ומגיבים באופן דומה במשפטים, בהבעות, במחוות גופניות, בביטוי של רגשות ודפוסים כמו הדמויות במשפחה או במערכת שלנו.
למונחה בסשן קבוצתי קלאסי של קונסטלציה משפחתית מובטחת חוויה עמוקה ועוצמתית, כזו שלא תמיד ניתן יהיה להבין אותה באופן לוגי או לראות את ההשפעה שלה באופן מיידי וישיר. לעתים סשן שנעשה בנושא מסוים עוד לא ישפיע בנושא שבגינו הגענו אבל ישפיע לטובה בתחום אחר בחיים או על גורמים אחרים במערכת - בן/בת הזוג שלי, ההורים שלי, הילדים שלי.
סשן קבוצתי של קונסטלציה משפחתית הוא לא דבר שעושים באופן קבוע, אלא אחת לכמה זמן, וההמלצה הקלאסית היא לשמור על הפרדה של כשלושה שבועות בין סשן לסשן, כשבתקופה של שבועיים שלוש אחרי סשן קבוצתי נשתדל לא לנתח או לדבר על הסשן כדי לתת לשדה להמשיך לפעול ולהדהד.
בשורה התחתונה, סשן קבוצתי עם נציגים היא חוויה שלדעתי כל אדם צריך להתנסות בה לפחות פעם בחייו, ומניסיון, יש מצב שתחזרו לעוד, במיוחד אם תבואו לתרגל את הגישה כייצוגים בסשן של אחרים.
קונסטלציה משפחתית בעבודה פרטנית
באופן טבעי למדי, ככל שהקונסטלציה התפתחה בארץ ובעולם, הגישה עברה התפתחות והתאמה גם ביישום שלה בטיפולים פרטניים, אחד על אחד. כמי שעובדת, מתרגלת וחיה קונסטלציה משפחתית קלאסית כבר שנים, העבודה הפרטנית בקונסטלציה השתלבה בקליניקה שלי באופן טבעי כל כך ויומיומי כל כך, שקשה לי כבר להפריד אותה מאלמנטים אחרים בעבודה הטיפולית.
מאחר שקונסטלציה עובדת דרך הגוף, דרך הדהוד והקשבה עמוקה, דרך הכרה בקיים, ודרך מערכות יחסים והתקשרויות, היא השתלבה באופן מושלם עם הפסיכותרפיה הגופנית וההתמקדות איתן אני עובדת בקליניקה.
מה זה אומר בפועל?
באופן הכי בסיסי זה אומר שאני עובדת עם ייצוגים ואלמנטים של קונסטלציה משפחתית בכל סשן וסשן. הראייה המערכתית ונקודת המבט שלוקחת בחשבון לא רק את המטופלת, הדפוסים, האיכויות והחלומות שלה, אלא גם את השושלת שלה, נמצאים בבסיס של הכל.
ישנה עבודת קונסטלציה פרטנית שמשתלבת בסשן עצמו כמו עבודה עם ייצוגים, עבודה עם בדים וחקירה מערכתית של נושא או מערכת יחסים, וישנה עבודה התמקדותית שאני עושה באמצעות כלים של קונסטלציה משפחתית.
בכל תהליך טיפולי אני מתייחסת, בין יתר הנושאים לנושא השושלת וההעברה הבינדורית. כמעט בכל תהליך טיפולי אני משלבת סשנים של עבודת קונסטלציה קלאסית יותר, בהתאם לצורך. בסשן קלאסי פרטני שמוקדש לנושא מסוים אנחנו מביאות לחדר את הנושא או את השושלת ובאמצעות בדים וייצוגים אחרים עושות עבודת קונסטלציה תוך שהמטופלת עומדת על בדים, עוברת ביניהם, מדברת את הרגשות ונקודות המבט, אומרת משפטי ריפוי, ועוד.
העבודה בקליניקה היא באופן טבעי ממוקדת ופחות רחבה, אך מאחר שהיא משתלבת בתהליך הטיפול ובכל סשן כמעט, האפקט המצטבר דומה לנעשה בסשן קבוצתי ואף מעבר לכך: היכולת שלנו להתאים את עבודת הקונסטלציה למטופלת, לקצב שלה, לצרכים שלה, שבוע אחר שבוע, מייצר עבודה שונה מסשן קלאסי עם נציגים אך עמוקה ורחבה באותה מידה.
קונסטלציה משפחתית התמקדותית
ישנם כל מיני סגנונות בעבודה בקונסטלציה משפחתית, הן בעולם והן בארץ. הסגנון משתנה ממדינה למדינה, ממנחה למנחה. בספקטרום הרחב של הסגנונות השונים ישנן קונסטלציות רחבות, גדולות ורדיקליות יותר, שפותחות נושאים גדולים, ארגוניים, לאומיים, או שפותחות יותר ענפים ונושאים בחדר ונותנות לשדה הרבה חופש לביטוי, כמו קונסטלצית כאוס למשל. מנגד, יש סגנונות ממוקדים ועדינים יותר שמבקשים לשים פחות דגש על קתרזיס ויותר דגש על תחושות גוף, ביטוי רגשי מילולי (ולא התנהגותי) ועבודה מידתית עם מה שעולה ואפשר כרגע, בתוך ראייה תהליכית ארוכת טווח.
יש שיאמרו שאין בכלל הפרדה כזו כמו שהצגתי אותה כאן הרגע, וזה נכון במידה מסוימת משום שכל מנחה יכול לעבוד ממוקד או רחב, רדיקלי או עדין, לפי בחירתו ולפי צרכי המונחה. אך עם זאת, מניסיון שלי עם מנחים וסגנונות שונים, הבחירה לשלב קונסטלציה משפחתית עם התמקדות מאפשרת בחוויה שלי עבודה עדינה יותר, מוגנת יותר, ולא פחות עמוקה.
בליווי תהליכים רגשיים בקליניקה אני עובדת עם קונסטלציה משפחתית בשילוב התמקדות (פוקוסינג).
מה שזה אומר, למעשה, זה שאני ועוד אחרים ואחרות כמוני, שמשלבים קונסטלציה משפחתית והתמקדות, מיישמים את עקרונות הקונסטלציה והמשפחתית ואת גישת העבודה דרך פילטר של הקשבה ונוכחות התמקדותית.
במובן הכי פשוט זה אומר שאני מנסה להיות קשובה לגוף, למונחה, למטופל, שאני מהדהדת ומשתמשת בשפת ההתמקדות כדי להתאים את העבודה הקונסטלטיבית לגישה התמקדותית, בהתאם למה שעולה, מתבקש וקורה כאן ועכשיו.
דוגמא פשוטה להתאמה התמקדותית יכולה להיות כשאמא לא מצליחה לשחרר את הילד שלה לחיים ואז המשפט "אני משחררת אותך לחיים" יעורר בייצוג התנגדות, קיפאון או כעס. במקרה כזה נתאים אותו למה שקורה כאן ועכשיו ונגיד משפט התמקדותי יותר כמו: "אני עוד לא מצליחה לשחרר אותך לחיים" או "אני רוצה אבל אני עוד לא מצליחה" או "קשה לי, עולה בי התנגדות". זו לא בהכרח "התוצאה" לה קיווינו וייחלנו, אך זוהי עבודה קונסטלטיבית התמקדותית שנותנת הכרה למה שקורה כרגע במערכת ולוקחת בחשבון שזה עשוי להשתנות מחר. היכולת להכיר בקושי לשחרר ולהגיד זאת בקול בין נציג ההורה לנציג הילד, יכולה להוות ריפוי לא פחות משמעותי ועשויה להניע את המערכת מעצם ההכרה שניתנה למה שאפשר ויש כרגע.
איך מתנסים בקונסטלציה משפחתית?
אפשר להתנסות בקונסטלציה משפחתית הן בסשן קבוצתי עם מנחה ונציגים (סשן שלך, בנושא שלך) והן בסשן פרטני. אפשרות נפלאה נוספת היא להתנסות בחוויה הקבוצתית ולהיות נציג בסשן קונסטלציה משפחתית שהזמין אדם אחר.
חשוב לציין שעבודת הייצוג לא פחות עמוקה מסשן שכולו שלנו, מאחר שמה שקורה לנו כנציגים בסשן מסוים משפיע עלינו וקשור לנושאים בחיינו, כך שיש בייצוג בקונסטלציה הזדמנות נפלאה לא רק לחוות ולתרגל, אלא גם להרגיש את הנושא, את התנועה ואת הריפוי על עצמנו.
ואם אני רוצה להזמין סשן בנושא שלי?
ישנם המון מנחי קונסטלציה נפלאים ומנוסים מאוד ברחבי הארץ.
באופן אישי אני (עוד) לא מנחה סשנים קבוצתיים, אך אני עובדת ומתרגלת עם שתי מנחות נפלאות שאני ממליצה עליהן בחום, שתיהן מנוסות מאוד ומשלבות קונסטלציה משפחתית עם התמקדות (פוקוסינג).
ענת גל און - מנחה באיזור המרכז (תל-אביב)
נגה אמיר יצחקי - מנחה באיזור השרון (כפר סבא והאיזור)
להתנסות בסשן פרטי ולהזמנת סשן קונסטלציה בנושא אישי או בהקשר של תהליך יצירה (ספר, סדרה, ועוד) מוזמנים לפנות אלי כמובן.
ניתן למצוא מנחים נוספים באתר של דרך הקונסטלציה, בית הספר הישראלי ללימודי קונסטלציה משפחתית מיסודו של ישי גסטר שהביא את הגישה לארץ. אם בא לכן ולכם להיות נציגים בסשן קבוצתי, כתבו לי ואחבר אתכן לקבוצות וואטסאפ שמפרסמות מפעם לפעם קריאה לבוא לייצג.
ואם הגעתן והגעתם עד כאן, תודה על הזמן שהשקעתם בקריאת המאמר. קרן.
Comments